האם סייטן בריא לנו?

שלום וברוכים לתכנית האהובה עלי: אין דבר כזה "בריא" אחד לכולם (תשואות רמות מחיאות כפיים נלהבות)

ובתכנית היום נושא שנוי במחלוקת מיוחדת: הגלוטן.

איזה שם יצא לחלבון הזה! כל מה שצריך זו חברת שפע שלמדה להסתמך על מוצרי חיטה בכל ארוחה וחטיף שהאוכל הלא מזין ממש בא לה בקלות מדי ובכמויות שופעות מדי וכחמישית מהאוכלוסיה מראה סימנים של רגישות או אלרגיה לחלבון החיטה כולל אלו שאינם מאובחנים ואינם מודעים לרגישותם- מבחינת מאובחנים ישנו אחוז עד שניים מהאוכלוסיה עם צליאק!

רגע רגע רגע- רק אחוז עד שניים? זאת אומרת ש98% אינם אלרגים לחיטה?

ומה עם הרגישים? ועם הבלתי מאובחנים?

אז המסקנה היא שעדיין רוב האוכלוסיה איננה רגישה ואיננה אלרגית לחלבון החיטה גלוטן.

ואיך אדע אם אני רגיש לחיטה? הו! יש המון מאמרים בתחום והמאמר הזה איננו אחד מהם.

כאן אני רוצה לספר לכם למה מרגע שהורדתי את הפחמימות אימצתי אלי את הסייטן הלא הוא חלבון החיטה גלוטן.

זה היה לי ברור שמה שנשאר לי בצלחת אחרי ניפוי הדגנים וכמויות הקטניות הם:

ירקות ובעיקר ירקות דלי פחמימה שכתבתי עליהם כאן,

חלבונים דלי פחמימות, וכמובן - שומנים.

החלבונים דלי הפחמימה הם קודם כל טופו שהוא חלבון מעולה מכל הבחינות- יש בו את כל חומצות האמינו (מה שאנחנו אוהבים לכנות חלבון מלא) הוא קל מאוד לעיכול, קל להכנה, נחשב מזון בעיבוד מסורתי (לא מעובד) עם מיליון וטריליון מתכונים, קל להשיג ונגיש במקרר - בקיצור: טופו אהובי!

אבל ממש לא מומלץ לבסס בריאותית וקולינרית תזונה על רכיב אחד, הרי הגיוון הוא אחד מיסודות התזונה המטיבה.

כמות החלבון בקטניות היא טובה אך מגיעה עם תג מחיר פחמימתי גדול מדי עבורי בשלב זה של טרום סוכרת שאליו הגעתי לפני שנתיים ולכן... בחרתי בסייטן להיות החלבון העיקרי הנוסף בתזונה שלי.

עכשיו הגיע השלב שבו אני מסבירה מהו סייטן ומהיכן הוא הגיע:

סייטן הוא מוצר בעיבוד מסורתי (כמו שטופו הוא עיבוד מסורתי) שניתן לייצר בבית וניתן לקנות מוכן כחומר גלם לבישולים. יש עדויות להכנת סייטן מהמאה ה 6 לספירה בסין, בעיקר במנזרים בודהיסטים אשר קיימו אורח חיים צמחוני מטעמי דת ומוסר.

לאחר ששוטפים את העמילן מקמח החיטה נשארים עם החלבון כמו גם סיבים ומינרלים שונים, כך שבסייטן יש המון חלבון אך חסרה בו חומצת אמינו אחת ליזין כדי שיחשב "חלבון מלא" וזה בסדר, כי ברגע שאוכלים גם סויה (טופו ומוצרים אחרים) מקבלים המון ליזין והגוף יודע לחבר והכל מסתדר.

סייטן הוא דל פחמימה מטבעו ומדמה בשר ביותר אופנים מאשר רק הערך החלבוני שלו.

מבחינה קולינרית הוא משמש נהדר כ"מנה עיקרית" בצלחת, ניתן להכין ממנו טחון מהצומח, נתחונים למוקפץ, נקנקיות ונקניק סלמי, נגיסונים פריכים (כמו בילטונג) ועוד, היצירתיות יכולה לחגוג.

סידרתי את הטיעונים בעד ונגד אכילת סייטן, הכוללים רק קביעות שיש בהן אמת ולא מיתוסים כגון "מעובד" או "גלוטן זה לא בריא".

בעד	נגד
דל פחמימות	יש מי שרגישים/אלרגים לגלוטן
עתיר בחלבון	חסרה בו חומצת אמינו ליזין
קל לבישול

מכיוון שאני אינני רגישה כלל לגלוטן וכל התחושות של הנפיחות הבטנית, העייפות והכבדות לאחר אכילת מאכלים כמו פסטה, פיצה ולחמים לבנים קשורים אצלי לפחמימה שמגיעה יחד עם הגלוטן- מרגע שהפרדתי בין העמילן של החיטה (הפחמימות) ובין החלבון- גיליתי שהחלבון הוא מעולה לי, משביע מאוד, מתעכל בקלות ותומך בהליך התזונתי שאפשר לי להוריד את ערכי הסוכר מטרום סוכרת ל"לא סוכרת" כמו גם להשיל על הדרך שומן בטני שליווה אותי כי הגעתי לגיל וכל מה שחשבתי שאין ברירה כי לא ידעתי שאפשר בלי הפחמימות...

העובדה שישנם אנשים הרגישים לגלוטן לא הופכת את הגלוטן לרכיב רע לכולנו, שלא כמו סוכר שרע לכולם למרות שיש מי שהגוף שלו מסוגל להתמודד עמו... שלא כמו פלפלים שהם ירק סופר בריא והכי עשיר בויטמין סי ומלא סיבים ונוגדי חימצון ומה לא- ובכל זאת יש אחוז לא קטן באוכלוסיה שרגיש לפלפלים, לא תמצאו אנשים שפוסלים אכילת פלפלים ומונעים אותם מעצמם "כי יש אנשים רגישים לפלפלים".

לטבעונים שצריכים להפחית פחמימות אין את הפריווילגיה לפסול על הסף רכיב תזונתי חלבוני כל כך נוח וחשוב, אלא אם כן כמובן הם רגישים אליו ואז עליהם למצוא כוח עזר נוסף לטופו וישנן אופציות כמו חלבון האפונה לדוגמה אבל זה נושא אחר.

בברכת הולי סייטן לכולנו!

סדנת הסייטן תתקיים ב25/10, יום שישי בין 11:00-14:00 בכפר סבא - שלחו לי וואטצאפ לרישום!